#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו האיסור ממצוא חפצך?	"שלא לעשות שום פעולה שמוכיח מתוכו שהוא מכוין לעשות דבר שא&quot;א לעשותו בשבת [אבל אם אפשר ע&quot;י מחיצות או בורגנין מותר], וביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ב&#x27;) דדייקינן לשון &quot;ממצוא&quot; להמציא חפציך אסור והיינו לעשות דבר היתר גמור ועי&quot;ז ימציא לו המלאכה שאסור לעשותה בשבת."	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעמוד אצל שדהו?	"אם ניכר שהוא עומד שם לעיין בצרכיה אסור, ואם אינו ניכר מותר (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;) [והחיי&quot;א ס&quot;ל דהרמב&quot;ם והסמ&quot;ג ס&quot;ל דהעצם עיון בשדהו מקרי עשיית חפציו ואסור אפי&#x27; אם אינו ניכר, ודוקא הליכה על פתח מדינה דהעצם הליכה אינו עשיית חפציו אינו אסור אלא במינכרא, אכן הביה&quot;ל (ד&quot;ה שמעיין) השיג עליו דמבואר מכמה ראשונים דהעיון בשדהו ג&quot;כ אינו אסור אלא במינכרא וספק דרבנן לקולא, ועוד אינו מוכח מהרמב&quot;ם והסמ&quot;ג דהם אסרי בכלל, על כן סתם במ&quot;ב להקל כשאר האחרונים המקילין] {ולכאורה יהא אסור משום טרחא לצורך חול, ויש מתרצין דליכא טרחא לילך ברגליו [ודוחק דמצינו בעירובי תחומין דאסור לילך ברגליו לצורך מחר], אלא נראה לדחוק דמיירי כשאינו יכול לילך שם לאחר שבת וכמ&quot;ש לקמן סי&#x27; שכ&quot;ג}"	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להחשיך על התחום 1) לילך חוץ לתחום 2) לשכור פועלים 3) להביא בהמתו מחוץ לתחום 4) להביא פירותיו 5) לשמור בהמתו?	"1) כן, דאפשר ע&quot;י בורגנין 2) לא, דאין אפשרות לשכור פועלים בשבת [ואע&quot;פ שהוא רק איסור דרבנן (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;)] 3) בבהמה גדולה שאפשר לילך ברגליו מותר דהרי מותר לקרות אליה שיבא מחוץ לתחום [ודוקא שלא תאבד אבל כדי שיעשה עמה מלאכה אסור אפי&#x27; בתוך התחום (ביה&quot;ל ד&quot;ה להביא) {וכגון שניכר שכוונתו לזה}], אבל בבהמה קטנה שצריך להגביהה אסור דאינו יכול לטלטל בעלי חיים בשבת (תוס&#x27; שבת קנ&quot;א ע&quot;א, ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;) {ואע&quot;פ שאפשר ע&quot;י טלטול בגופו נראה דזהו משונה ביותר ולא מקרי אפשר בטלטול וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; רע&quot;ו סעי&#x27; ג&#x27;) באמירה לנכרי, וכן ראינו לקמן (סי&#x27; ש&quot;ע סעי&#x27; ב&#x27;) דמהני תפיסת יד במוקצה מחמת גופו ולא בכלי שמלאכתי לאיסור [ולא דמי להליכה למקום רחוק דאע&quot;פ שאין דרכו לילך למקום רחוק מ&quot;מ העצם הליכה ברגליו הוא דבר הרגיל משא&quot;כ טלטול בגופו העצם טלטול הוא דבר משונה (עם ר&quot;י באק)]} 4) תלושים מותר, אבל מחוברים אסור (גמ&#x27; שבת ק&quot;נ ע&quot;ב, ערוה&quot;ש סעי&#x27; ד&#x27;) 5) מותר, ומבואר לקמן (סי&#x27; ש&quot;ז סעי&#x27; ח&#x27;) דאם אח&quot;כ נמלך להביאה [בהמה קטנה] מותר"	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הלשון המחבר בשיטה שאינו נמצא בשאר פוסקים?	"כותב &quot;יש אומרים&quot; (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;) [וע&quot;ע ברע&quot;א דהיה מתקשה בזה] או &quot;יש מי שאומר&quot; (ביה&quot;ל סי&#x27; שי&quot;א סעי&#x27; ג&#x27;)"	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון?	"אינו מותר אם ניכר שכוונתו לזה [ואפי&#x27; בתוך החתום (ביה&quot;ל ד&quot;ה וה&quot;ה)] או כשמחשיך עליו על התחום [והמג&quot;א לקמן (סי&#x27; ש&quot;ז ס&quot;ק י&quot;ג) מחדש דאז אסור אפי&#x27; כשאינו ניכר [והקשה עליו הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ג&#x27;) א&quot;כ למה מותר להחשיך על התחום להביא בהמתו], ושאר אחרונים פירשו דאז הוי כמו ניכר דהחשכה גופה מסתמא מורה שהוא חושב לעשות איסור (שעה&quot;צ ס&quot;ק ז&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה וכן, ערוה&quot;ש סעי&#x27; ג&#x27;), ולפי&quot;ז כשמחשיך להביא בהמתו בהיתר מותר אע&quot;פ שחשדוהו שהוא עושה דבר אסור דלא אכפת לן בחשד זה (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ה&#x27;, ע&quot;ש)] (רמ&quot;א, מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;) {וצ&quot;ב בכל זה, ועוד נהי דליכא איסור משום ממצוא חפצך אבל תיפוק ליה דאסור משום מראית העין}"	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעמוד בתחנת אוטובוס בשעת ירידת הגשמים?	"כתב רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ט הע&#x27; כ&quot;ד) דמותר אפי&#x27; אם כוונתו לנסוע באוטובוס במוצאי שבת מפני שאינו ניכר (מ&quot;ב דרשו)"	סימן שו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר 1) לקרות לבהמתו 2) לילך מעבר לבהמה ולרודפה, שיבא מחוץ לתחום?	"1) כן, ולא גזרינן שמא יצא בעליה חוץ לתחום (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;) כיון דהוי דרבנן (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ו&#x27;) 2) כתב הא&quot;ר דמתוס&#x27; משמע דאסור, אבל השיג עליו רע&quot;א דתוס&#x27; לא מיירי אלא לאוקימתא דרבינא אבל לדידן דקיי&quot;ל כרב נחמן בר יצחק דתנאי היא מותר אפי&#x27; לרודפה לעיר, וכן מדויק במג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) דלא כתב אלא דאסור להביאה בידו ולא כתב רבותא טפי דאסור לרודפה"	סימן שו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם בהמתו לא ישמע לו?	"כתב הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;) דמותר להביאו ע&quot;י עכו&quot;ם ולא ע&quot;י ישראל (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;) [והקשה השעה&quot;צ (ס&quot;ק ט&#x27;) הרי הפמ&quot;ג לעיל (סי&#x27; ש&quot;ה א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ח) היה מסתפק אם מותר לצוה לגוי בפירוש, ותי&#x27; השעה&quot;צ דכאן יש להקל במקום הפסד (שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&#x27;) {ולולי דבריו הייתי אומר דאין כוונת הפמ&quot;ג להתיר אמירה בפירוש אלא כתב &quot;ע&quot;י עכו&quot;ם אין מוזהר עליה&quot; וזהו גם מה שכתב לעיל דמותר ע&quot;י עכו&quot;ם ורק מסתפק כשאומר לו בפירוש, ואפשר דהשעה&quot;צ אינו בא לפרש דברי הפמ&quot;ג אלא המ&quot;ב עצמו מכריע דיש להקל לומר לגוי בפירוש במקום פסידא, ודוחק (עם ר&quot;י באק)}] "	סימן שו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להחשיך על התחום לצרכי מצוה?	כן, אע&quot;פ שהוא מחשיך לצורך מלאכה [כגון לחתוך הדס לכלה או לחפור קבר למת] מ&quot;מ מותר מפני שהם חפצי שמים	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו מותר לעשות שבותים בחפצי שמים דכתיב עשות חפציך?	"ביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ז&#x27;) דכי היכי דפשוט דאסור לעבור על איסור דאורייתא במקום מצוה וכמ&quot;ש שיש היתר מיוחד בהקטרת אימורים בשבת דכתיב בכל מושבותיכם, כך אסרו החכמים לעבור על כל שבותים אפי&#x27; במקום מצוה [חוץ ממקדש] וא&quot;כ האיסור עשות חפציך קאי אפי&#x27; על חפצי שמים, ודוקא בפסוק ממצוא חפציך ודבר דבר ילפינן דכי היכי דהאיסור דדבר דבר אינו קאי על חפצי שמים דאדרבא מצוה לדבר בחפצי שמים ה&quot;ה בממצוא חפציך [והאיסור הוא למציא ולהכין ולקרב עצמו כדי שיכול לעשות דבר אסור]"	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לחבירו שאם לא ימצא חפץ זה ילך למקום אחר?	"כן, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) דקמ&quot;ל דמותר לומר לו ליקח החפץ במקום אחר [אחר שבת]"	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לו לילך בשבת?	"לצוה לישראל בודאי אסור לו לילך ולקנות בשבת אפי&#x27; לצרכי מצוה (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א) [וכתב הא&quot;ר דרש&quot;י בביצה (ל&quot;ז ע&quot;א) כתב ב&#x27; פירושים באיסור מקח וממכר בשבת, א&#x27; שמא יכתוב, ב&#x27; משום ממצוא חפצך, וכתב דלפי הטעם דממצוא חפצך יהא מותר לקנות בשבת לצרכי מצוה (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; מ&quot;ב)], וגם אסור לשלוח גוי לעשות מלאכה דאורייתא אפי&#x27; לצורך מצוה (ביה&quot;ל ד&quot;ה מחשיכין) {אבל יתכן דמותר לשלוח גוי בשבת לקנות לצרכי מצוה}"	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להזכיר סכום מקח?	"יש בזה ג&#x27; שיטות:&lt;br&gt;1) רש&quot;י ורמב&quot;ן ס&quot;ל דסכום מקח הוי אם לא ימצא במנה יקח במאתים, ולפי&quot;ז ר&#x27; יוסי ב&quot;ר יהודה פליג על ת&quot;ק דהתיר לומר זה, וקיי&quot;ל כת&quot;ק דמותר לומר להזכיר הסכום&lt;br&gt;2) הרמב&quot;ם (ע&quot;פ המגיד משנה) ס&quot;ל דסכום מקח הוא סך ידוע שאינו רוצה לשלם יותר וזה אסור מפני שאינו אלא הצלת ממון, ובזה ליכא מח&#x27; בין ר&#x27; יוסי ב&quot;ר יהודה ות&quot;ק&lt;br&gt;3) הבה&quot;ג והרמב&quot;ם (ע&quot;פ הר&quot;ן) ס&quot;ל דסכום מקח הוי אם כבר מחויב לו מעט אומר שעכשיו הוא מחויב לו יותר שהוא מסכם המעות, וה&quot;נ לפי&quot;ז ליכא מח&#x27; בין ר&#x27; יוסי ב&quot;ר יהודה ות&quot;ק.&lt;br&gt;להלכה, פסק השו&quot;ע ככולם [דחושש לב&#x27; פשטים ברמב&quot;ם, אבל לגבי רש&quot;י ורמב&quot;ן קיי&quot;ל כת&quot;ק דליכא איסור כלל]"	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במקום שא&quot;א שלא להזכיר הסכום מקח?	"ההגהות מרדכי מתיר מפני שהוא דבר מצוה, אבל הב&quot;י מדייק מהר&quot;ן דאסור דס&quot;ל דכל ההיתר דצרכי מצוה הוא להחשיך על התחום אבל לא התירו לעשות איסור גמור דמקח וממכר בשבת {וצ&quot;ב מהו הדיוק מהר&quot;ן דלמא ס&quot;ל דהזכרת סכום מקח אינו איסור גמור, וכן מבואר מערוה&quot;ש (סעי&#x27; ח&#x27;) דפליגי אם הזכרת סכום מקח הוי מקח וממכר ממש, וא&quot;כ מהי&quot;ת דהר&quot;ן חולק}, והרמ&quot;א כתב דהעיקר כהמחמירים [וחידש הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ח&#x27;) דלא פליגי אלא בפירוש דסכום מקח דמגיד משנה [דלא ישלם יותר] אבל הסכום מקח דבה&quot;ג ור&quot;ן בדעת הרמב&quot;ם אסור לכו&quot;ע]"	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	הרוצה למצוא נדבן לס&quot;ת, האם מותר לומר לו הסכום מקח?	{נראה דפשוט דמותר דאין זה ענין סכום מקח כלל, דכבר כתבנו דלפי רש&quot;י מותר להזכיר סכום מעות, וכל האיסור הוא רק להזכיר שלא לשלם יותר והיינו מפני שהוא הצלת ממון בעלמא, וכאן הרי אין הענין להציל ממון אלא כדי שידע אם הוא רוצה לקנותו וכיון שהוא צרכי מצוה מותר. והא דמצינו לקמן בשכירות מלמד דאין להזכיר הסכום מעות היינו כשאין צורך להזכירם דהמלמד הסכים בלאו הכי, ועוד ביאר ר&quot;י באק שם דאורחא דמילתא נקט דהעיקר איסור הוא להחליט השכירות בשבת וזה לא יתכן אלא אם יש סכום מקח אבל עצם הזכרת סכום מקח לית ביה איסורא כלל, וכן מצינו בפוסקים לצדקה דמותר להזכיר סכום מעות לצדקה}	סימן שו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור ליטול שכר שבת?	גזירה משום מקח וממכר (רש&quot;י כתובות ס&quot;ד ע&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז)	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש איסור שכר שבת בפחות משוה פרוטה?	"התוספת שבת הביא ראיה מהל&#x27; יין נסך (סי&#x27; קל&quot;ג סעי&#x27; ג&#x27;) דליכא איסור [ואע&quot;פ דהתם אסור לכתחילה ס&quot;ל שבשכר שבת מותר אפי&#x27; לכתחילה {ויש לעיין בזה}]"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הבעה&quot;ב רוצה ליתן לפועלו שכר שבת?	"אפ&quot;ה אסור לו לקבלו ממנו, אבל יכול ליתנו לו בתורת מתנה (פמ&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו) [אבל אינו יכול לקצוב מתחילה שהוא חייב ליתן לו מתנה (מסחר שבת עמ&#x27; 92), וגם צריך להיות דבר הרגיל לעשות לחנם (פסק&quot;ת אות י&#x27;, מסחר בשבת עמ&#x27; 312)] {והקשה ר&quot;י באק מגמ&#x27; בכורות (ל&quot;ב ע&quot;א) דמבואר דאינו יכול ליתן מעשר בהמה במתנה לבד אלא צריך למכור העצמות של בהמה גסה ואז מותר להוסיף עליו המעשר בהמה בתורת מתנה, ונראה לפרש דיש ב&#x27; סוגי הבלעה ומתנות, לגבי מעשר יש בו איסור מכירה ואינו יכול להבליע המעשר לתוך מכירה אחרת אלא צריך למכור דבר אחד וממילא נותן המעשר בתורת מתנה ולזה צריך מכירה נכונה [אע&quot;פ שניכר שהוא הערמה], וכן מצינו ענין זה לגבי סחורה בפירות שביעית בגמ&#x27; סוכה (ל&quot;ט ע&quot;א), אבל לגבי שכר שבת לא אסרו חכמים אלא ליטול שכר שבת גרידא אבל מותר לקבל שכר שבוע אע&quot;פ שממילא ג&quot;כ מקבל שכר שבת ומש&quot;ה הוי שומר שכר על שמירת הפרה וכדומה, ועל כן יש לומר דה&quot;ה אם נותן כל השכר בתורת מתנה ג&quot;כ מותר דלמעשה אינו שכר שבת}"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש איסור ליתן שכר שבת?	מבואר ממ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;א) בשם החיי&quot;א דאין איסור ליתן אלא לקבל שכר שבת דכתב דאם נותן שכר שבת עובר על לפני עור	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהו הציור בגמ&#x27; דשכר שבת 1) בהבלעה 2) שלא בהבלעה?"	"1) איתא בב&quot;מ (נ&quot;ח ע&quot;א) לשמור את הפרה או זרעים [ודוקא שקנו מיניה משום דהוי מחובר לקרקע (ביה&quot;ל ד&quot;ה לשמור)] לשבוע או לחדש [לרש&quot;י מיירי בפרה וכדומה ולשאר מצות, אבל שאר ראשונים ס&quot;ל דה&quot;ה לדבר חול (פרישה ס&quot;ק ה&#x27;)] 2) איתא בכתובות (ס&quot;ד ע&quot;א) אם איש מורד מוסיף על כתובתה חצי דינר לכל יום חוץ משבת, וכתבו תוס&#x27; דאינו בהבלעה שיכול להתפייס בכל יום"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באמירה?	"אפי&#x27; בציור של הבלעה דליכא שכר שבת מ&quot;מ אסור לומר בפירוש תן לי שכר שבת (תוספתא סוף שבת, שו&quot;ע) אבל מותר לומר תן לי שכר השבוע או עשרה ימים [או שבעה ימים (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&#x27;) {וצ&quot;ב מהו החידוש טפי מעשרה ימים}]"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הציורים ודיניהם של הבלעה?	"1) הפועל מקבל התשלום בסוף השבוע ואם הוא חוזר באמצע השבוע אינו מקבל כלום, וזהו הבלעה לכו&quot;ע&lt;br&gt;2) הפועל מקבל תשלום בסוף השבוע ואם הוא חוזר באמצע השבוע מקבל כפי הימים שעבד, וה&quot;ה אם אינו שומר איזה יום מנכה לו משכרו {ודברים אלו תלויין בהדדי, וצ&quot;ב למה הוסיף המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ח) לכתוב דנראה דאפי&#x27; אם לא שמר ביום השבת יכול לנכות לו משכרו}, לפי החיי&quot;א (כלל ס&#x27; סעי&#x27; ח&#x27;) אין זה הבלעה דיש גילוי מילתא דכל יום ויום נחשב כתשלומין בפנ&quot;ע וכמ&quot;ש במורד דנחשב כשכר שבת אם היינו מוסיפין על כתובתה, אבל המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ח, ביה&quot;ל ד&quot;ה נותן) ס&quot;ל דהוי הבלעה דאם יש שכיר חודש ומנכה לו בעבור יום אחד שאינו עובד אינו עושהו כשכיר יום דהרי הבעה&quot;ב אינו יכול לחזור בו, והא דמצינו בכתובות שאינו יכול להוסיף על כתובתה בעבור שבת היינו משום שהבעל יכול לחזור בכל יום מקטטתו וכל זמן שבעה&quot;ב יכול לחזור בו מקרי שכר שבת [וכן מבואר במחה&quot;ש לעיל (ס&quot;ס רמ&quot;ד) כהמ&quot;ב (ספר מסחר בשבת עמ&#x27; 89 בהע&#x27;)]&lt;br&gt;3) אם הוא שכיר חדש אבל התנו שהבעה&quot;ב ישלם לו בכל יום אבל אין רשות לבעה&quot;ב לחזור, כתב הא&quot;ר שכיון שאין הבעה&quot;ב יכול לחזור אינו שכר שבת ומה שמשלם לו בכל יום היינו תנאי בעלמא וכמו ששומר שכר יכול להתנות להיות כשואל (ביה&quot;ל ד&quot;ה והתנה) {והקשה בספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 86) הרי אמרינן דאסור לומר בפירוש שהוא משלם בעבור שבת, והניחו בצ&quot;ע, ונראה דהיינו איסור אמירה לחוד אבל אם אינו אומר לו כלום מותר לשלם בעד כל יום ויום בפנ&quot;ע ואפי&#x27; לשבת לחוד כל זמן שהוא הבלעה באמת}&lt;br&gt;4) אם הוא שכיר חודש אבל התנו שישלם לו כפי חשבון הימים וכוונתו שיש רשות לבעה&quot;ב לחזור בכל יום ולא יצטרך לשלם לו אלא בעד הימים שעברו, כתב הרמ&quot;א דמבואר מהר&quot;ן (ותוס&#x27; כתובות שם) דאין זה הבלעה אלא שכיר יום ואסור, אבל כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&#x27;) שהשבות יעקב (ח&quot;א סי&#x27; ו&#x27;) חולק על הרמ&quot;א וס&quot;ל דכיון שמסתמא לא יחזור מקרי שכיר חודש (מובא בגליון מהרש&quot;א), והא דכתב הדרכ&quot;מ דהר&quot;ן (ותוס&#x27;) ס&quot;ל דהוי שכיר יום באמת לא איירי כלל בשכיר חודש אלא במורד והתם נחשב כשכיר יום דרצו שכל יום ויום יתפייס ולא אמרינן מסתמא הוי שכיר יום {אמנם, דברי המ&quot;ב צ&quot;ע בזה, דהרי משבות יעקב בפנים משמע להיפך, דמשמע דכל זמן שיש כח לבעה&quot;ב לחזור מקרי שכיר יום ורק מה שיש רשות לפועל לחזור לא מקרי שכיר יום מפני שיש עליו תערומות [והביה&quot;ל ס&quot;ל אפי&#x27; בלאו האי סברא אינו שכיר יום במה שיש רשות לפועל לחזור דזהו היתר מיוחד לפועל], ויש לעיין אם יכול להשתמש בשבות יעקב כפי הבנת המ&quot;ב אפי&#x27; לסניף}"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהו פשט במח&#x27; בין השבלי הלקט והב&quot;י?"	"השבלי הלקט כתב שאם אמר כך וכך לחודש שיבא כך ליום הוי שכר שבת, והב&quot;י (בדק הבית) השיג עליו דאין נראה כן בפוסקים, והמג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) הבין השבלי הלקט על דרך הר&quot;ן ותוס&#x27; דכל זמן שבעה&quot;ב יכול לחזור בו הוי שכיר יום והוי שכר שבת ולפיכך תמה על הב&quot;י שלא ידע תוס&#x27; והר&quot;ן, אבל פירשו האחרונים (שבות יעקב, א&quot;ר, ביה&quot;ל ד&quot;ה מקרי) דכוונת השבלי הלקט הוא דרוצה לחזור ויהיה שכיר יום, ועל זה השיג עליו הב&quot;י דאינו חזרה אלא עושה חשבון כל יום ויום ולעולם מיירי כשאין רשות לבעה&quot;ב לחזור [ולפי הבנת המ&quot;ב בשבות יעקב נמצא דאפי&#x27; אם יש רשות לבעה&quot;ב לחזור אפ&quot;ה אינו שכיר יום כל זמן שמסתמא לא יחזור]"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם הלוהו לגוי ברבית [א&quot;נ לישראל ע&quot;י היתר עיסקא (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&#x27;)], האם מותר לקבל בעד שבת?"	"בהלואה ברבית הלוה יכול לחזור בו כל זמן שירצה, ולפיכך אם התנה שצריך לשלם לו כל יום ויום אפי&#x27; אם חוזר באמצע השבוע נמצא שהוא מקבל שכר שבת אלא צריך להתנות [או אפי&#x27; בסתמא (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ז)] שיקבל כנגד כל השבוע או לא (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט) {ונמצא לפי&quot;ז אסור לקבל רבית ל-checking or savings account בב&#x27; ימים דר&quot;ה או כשחל יו&quot;ט אצל שבת, ונתברר לי דאפי&#x27; אם סוגר ה-account באמצע החודש יקבל רבית כפי הימים שהיה פתוח ואפי&#x27; בעבור יום השבת ויום ראשון, אמנם לפי החידוש של הרב שלמה מילר שליט&quot;א (מובא במסחר בשבת עמ&#x27; 87) אין צריך לנכות כלום מבנק דהוא ס&quot;ל דכל זמן שאינו שכר שבת ממש אלא בא לו ממילא השכר שבת הוי רק מיחזי כשכר שבת ולזה יש היתר להבליע התשלום בתוך תשלום אחר אע&quot;פ שאינו הבלעה ממש, והביא ראיה מסי&#x27; רמ&quot;ד סעי&#x27; ו&#x27; וסי&#x27; רמ&quot;ה סעי&#x27; ו&#x27;, אבל יש לעיין אם דבר זה מוכרח, ועוד הרי בהלואה ברבית כתב המג&quot;א דצריך להחמיר אע&quot;פ שהתשלומין באים בדרך הבלעה, ועוד הציור דמורד ג&quot;כ הוי תשלומין בהבלעה ואפ&quot;ה אינו מותר [ובספר מסחר בשבת (ביאורים עמ&#x27; סב) דחק ליישב זה דלא רצו חז&quot;ל לתקן קנס ביום השבת דזה נחשב כמעשה שכר שבת], וצ&quot;ע}"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הכלל לידע אם הוא שכיר חודש או שכיר יום?	בקיצור, אם אחד מהם יכול לחזור כל זמן שירצה ולא ישלם אלא בעבור ימים שעבר מקרי שכיר יום, חוץ מפועל דמה שהוא יכול לחזור באמצע אינו ראיה [דיש לו היתר מיוחד שיכול לחזור] (ר&quot;י באק)	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש איסור שכר שבת כשפוחת מחובו בעד שבת?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ז&#x27;) הביא ראיה ממורדת דפוחתים מכתובתה אפי&#x27; לשבת ש&quot;מ דלית ביה משום שכר שבת, אכן רע&quot;א השיג עליו דהיינו דוקא לענין קנס דהוי רק מיחזי כשכר שבת, ואפשר דוקא בהבלעה {וצ&quot;ע במה שמוסיף דדוקא בהבעלה, דכמו באיש אמרינן דכל יום ויום בפנ&quot;ע כך באשה לימא הכי}, והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;) הביא הגמ&#x27; דמשמע מסתמא דליכא שכר שבת כשפוחת, וכ&quot;כ הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&#x27;) דמותר לפחות [ולפי המג&quot;א יש עצה לשלם השכר קודם שבת דהוי הלואה לו ולאחר שבת למחול החוב, וכ&quot;כ התהל&quot;ד ומהרש&quot;ג (ח&quot;ב סי&#x27; ס&#x27;)], אכן הערך ש&quot;י (סי&#x27; רמ&quot;ו) הביא מריטב&quot;א בכתובות מפורשת כרע&quot;א דדוקא מיחזי כשכר שבת מקילין כשפוחת מדמיו ולא בשכר שבת ממש, וכן פסק הרב שלמה מילר שליט&quot;א דאין להקל לפחות מחוב בשכר שבת ממש (מסחר בשבת עמ&#x27; 84)"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש איסור שכר שבת כשמשלם להוצאות?	"כתב הנוב&quot;י (מהדו&quot;ת או&quot;ח סי&#x27; כ&quot;ו) דלית ביה משום שכר שבת, ואח&quot;כ יכול להבליע בו עוד מעות, וזהו ההיתר לשלם דמי מקוה בשבת, וכתב המנח&quot;י (ח&quot;ג סי&#x27; ל&quot;ד) דזהו הטעם דלית ביה משום שכר שבת במכונה אוטומטית לממכר פחיות וכדומה (מ&quot;ב דרשו), ופקפק על היתר זה בספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 91) דמצינו לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ה) שיש איסור שכר שבת בתנור ומרחץ {וי&quot;ל דמיירי בעצים של עכו&quot;ם א&quot;נ אם הוא דבר מועט עד שאין הדרך להקפיד עליו נראה שאינו יכול להבליע בתוכו אלא אם אמר בפירוש שהוא משלם בעבור הוצאות אלו}"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול להבליע שכר שבת בתוך שעה אחת של חול?	"כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;א) בשם החיי&quot;א לגבי שכר שומר שיכול לעשות הכי, וכן הוא בהדיא במהרש&quot;ג (ח&quot;א סי&#x27; ס&quot;ה), אכן מערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;א) משמע דלא ניחא ליה כשעיקר שכירות בעד מלאכה בשבת, וכן החמיר רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ח הע&#x27; קכ&quot;ט), ואע&quot;פ שנוהגין להקל הדגישו ספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 90) ופסק&quot;ת (הע&#x27; 67) דזהו דוקא אם דרכו לשלם בעד המלאכה של ימות החול אבל אם עובד דקה אחת בימות החול שאין דרכו לשלם בעבור זה לא מקרי הבלעה, וכ&quot;כ רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ח הע&#x27; קנ&quot;ג)"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו ההיתר לשלם לבעל קורא?	"מלבד ההיתר דדבר מצוה ומתנה, נוהגין להקל משום שמשלמין גם בעבור השעות של הכנה, ומוזכר סברא זו ג&quot;כ בערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ב) דכתב שהחזנים עמלים בזה בכל השבוע, אבל בספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 91) פקפק על היתר זה, חדא שהבעל קורא יכול לחזור בו אחר שהכין קודם שהתחיל לקרות {וי&quot;ל דלעולם לא אכפת לן במה שיש רשות לפועל לחזור בו, ואולי זה גרוע טפי מפני שעדיין לא התחיל במלאכה, אמנם אם התנו שמשלמין גם בעבור ההכנה א&quot;כ הוי התחלת מלאכה}, ועוד הקשה דבמרחץ היה נמי כמה הכנות ואפ&quot;ה היה בו איסור שכר שבת {וי&quot;ל דהתם לא התנה מתחילה שהוא משלם בעבור ההכנות}"	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד ראוי לאבד שכר שבת שקיבל באיסור?	"מצינו בזה מח&#x27; גדולה אם צריך לאבדה לגמרי או יכול ליתנו לעניים [באופן שאין לו טובת הנאה]: הריטב&quot;א (ע&quot;ז כ&quot;ו ע&quot;א) כתב לגבי מיילד בשבת למ&quot;ד דאיכא איבה דצריך ליטלו ולזורקו לים, וכן משמע ממ&quot;ב (ס&quot;ס רמ&quot;ה) בשם הא&quot;ר דאסור לקבלו מגוי, וכ&quot;כ הגר&quot;ז (סי&#x27; רמ&quot;ה סעי&#x27; י&quot;ט) דאסור לו ולאחרים, וכן מבואר בפמ&quot;ג (א&quot;א סי&#x27; רמ&quot;ג ס&quot;ק ה&#x27;), אבל מצד שני מצינו בריטב&quot;א (שבת י&quot;ט ע&quot;א) דכתב לגבי מי ששכר כליו לגוי דנוטלו מן הגוי ונותנו לעני כשיודיעו בפי&#x27; הענין ולא לישתריש ליה במה שיש לו לתת לצדקה, וכ&quot;כ החת&quot;ס (חו&quot;מ סי&#x27; קצ&quot;ד בהשמטות) ובאג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ד סי&#x27; נ&quot;ט) דמותר ליתנו לעניים, וצ&quot;ע, ובספר מסחר שבת (עמ&#x27; 96) הביא בשם הרב שלמה מילר שליט&quot;א לחלק בין שכר שבת ממש ומיחזי כשכר שבת, דשכר שבת ממש שהישראל עובד בשבת צריך לזורקו לים וכמ&quot;ש הריטב&quot;א בע&quot;ז משא&quot;כ בשכר שבת שבא ממילא מותר ליתנו לעניים וכמ&quot;ש הריטב&quot;א בשבת. אמנם, עדיין לא מתיישב המ&quot;ב בשם הא&quot;ר והגר&quot;ז והפמ&quot;ג דהם מיירי בשכר שבת הבא ממילא ואפ&quot;ה כתבו שאין ראוי לקבל השכר שבת ממנו, ולענ&quot;ד נראה לפרש הענין ע&quot;פ הבית מאיר בהל&#x27; יין נסך (יו&quot;ד סי&#x27; קל&quot;ג) דכתב השו&quot;ע (שם סעי&#x27; א&#x27;) דאסור לקבל שכר יין נסך מגוי, ובדיעבד אם קיבלה צריך לזורקו לים המלח, והב&quot;י הביא מארחות חיים דהשכר אסור דוקא לו ולא לאחרים ולפיכך טוב שיקח השכר ויתננו לעניים, ולכאורה אין זה כמו הפסק בשו&quot;ע, אבל הבית מאיר ביאר דאם כבר זכה בהמעות אז אמרינן דצריך לזורקו לים המלח וכדמבואר בגמ&#x27; בעובדא דארבא ואינו יכול ליתנו לעניים, והארחות חיים מיירי כשעדיין לא קיבלה אז אמרינן שיכוין שלא יזכה בהמעות לעצמו ואז מותר ליתננו לעניים. והנה, התוספת שבת (ס&quot;ק ט&#x27;) הביא ראיה מהל&#x27; יין נסך לשכר שבת לגבי פחות משוה פרוטה דמותר [ואע&quot;פ שלגבי יין נסך אסור לכתחילה ובשכר שבת ס&quot;ל דמותר אפי&#x27; לכתחילה], ונראה דיש להביא ראיה ממנו גם בנד&quot;ד דאם כבר זכה בו אז אסור לכל העולם וצריך לזרקו לים המלח. וזהו הציור בס&quot;ס רמ&quot;ה דמיירי כשכבר נתנו לו הפת שאפאה לשכר ולפיכך אסור בין לו בין לאחרים, והא דכתב המ&quot;ב בשם הא&quot;ר דאסור לקבל ממנו היינו להשתמש בה מאחר שכבר קיבלה, וזהו כוונת הריטב&quot;א בע&quot;ז דצריך לזרקו לים המלח מאחר שכבר קיבל השכר שבת, משא&quot;כ הריטב&quot;א בשבת מיירי מתחילה שהוא יכוין שלא יזכה בהמעות לעצמו אלא יתננו לעניים, וזהו נמי כוונת החת&quot;ס שיכוין מתחילה ליתננו לעניים ולא יזכה בה. וכ&quot;ת הרי האג&quot;מ מיירי ברבית מבנק והתם כבר קיבלה המעות, וי&quot;ל דאפי&#x27; בבנק עדיין אינו מקבל שום שכר אלא הם כותבים שהם מחויבים לו מעות אלו ונחשב כאילו עדיין לא קיבל המעות ולפיכך יכול להחליט שלא יזכה במעות אלו ויתננו לעניים, ודו&quot;ק. [והא דמצינו בב&quot;י (סוף הסימן) בשם המרדכי דיכול ליתן שכר שבת לעניים היינו שכר שהרויח ע&quot;י מכירת הסוס ולאו שכר שבת ממש] ויש להדגיש דצריך לזכור את זה ויתננו לעניים בכוונה ולא מהני מה שבתוך השנה מסתמא נתן איזה פרוטות לצדקה בצינעא. ויש להוסיף עוד נקודה דהב&quot;ח משמע דיכול לפדות אותן מעות בבנק ע&quot;י מעות שבידו אבל הט&quot;ז (סי&#x27; קל&quot;ג ס&quot;ק ה&#x27;) הביא שהדרישה חולק עליו וגם הוא עצמו חולק עליו וס&quot;ל דצריך להוציא המעות מהבנק תחילה [אדעתא ליתנם לעניים] ואז יכול ליתן אותם מעות או מעות אחרים לעניים. "	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שעובד בשבת ונוטל כפי השעות שהוא עובד?	{שמעתי בשם הרב שלמה מילר שליט&quot;א דבזה מוכח דהוי שכר שבת ולא מהני הבלעה מאתמול, וכן מסתבר דהרי אמרנו דאם אחד מהצדדים יכול לחזור בו הוי סימן שהוא שכיר יום חוץ מפועל שיש לו היתר מיוחד לחזור באמצע היום, אבל אם הפועל מוסיף עוד שעות אין זה בכלל ההיתר מיוחד לפועל וא&quot;כ אותן שעות שהוא מוסיף הוי שכר שבת, אלא צריך להיות בתורת מתנה, ולפי המג&quot;א יש עצה ליתן הלואה ולפחות, [ור&quot;י באק אמר עוד עצה להתנות שמשלם בהבלעה שעה אחת מערב שבת כפי השעות שהוא עובד בשבת, אכן לפי מש&quot;כ אין זה עצה דהרי כל זמן שבידו להוסיף שעות הרי זה שכר שבת]}	סימן שו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשכר למצות?	"רבינו ברוך ס&quot;ל דאין היתר דשכר שבת למצות, אבל רבינו שמואל מקיל וביאר הב&quot;י דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם, ומ&quot;מ כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) דאפי&#x27; לרבינו שמואל אינו רואה בו סימן ברכה וכמ&quot;ש בפסחים (נ&#x27; ע&quot;ב) במתורגמנים הנוטלים שכר בעבור שבת [ובאמת זהו ראיה דידיה דיש היתר לצורך מצוה, ועי&#x27; ערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ב)], וכתב השע&quot;ת (ס&quot;ק ה&#x27;, ומובא במ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד) דנוהגין להקל, ומ&quot;מ החושש לאיסור יקבל בתורת מתנה או יהיה בהבלעה [והערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;א) מזכיר קולה לחזנים מפני שהם מתחייבים לילך לברית מילה ולחתונה]"	סימן שו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במילדת?	"ממ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ד) משמע דיש היתר מיוחד למילדת ליקח שכר שבת אפי&#x27; להאוסרים, ומבואר ממהר&quot;י ברונא דהוא מקור הדין דהטעם הוא כדי שלא תתעצל במלאכתה ולא תבוא (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; פ&quot;ב), וכתבו הפוסקים דה&quot;ה לשאר חולים בשבת דמותר לרופא לקבל שכר שבת לכו&quot;ע [וגם רואה סימן ברכה] (ספר מסחר בשבת עמ&#x27; 94), אמנם זהו דוקא לחולה ישראל אבל לחולה עכו&quot;ם אסור לקבל שכר שבת (אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ד סי&#x27; ע&quot;ט, שש&quot;כ פכ&quot;ח הע&#x27; קמ&quot;ז)"	סימן שו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לשכור הפועל לצרכי מצוה בשבת ויו&quot;ט?	"אפי&#x27; להמקילין אסור לשכור בשבת ויו&quot;ט גופה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג)"	סימן שו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו החפצי שמים המותרים?	"1) חשבונות של מצוה [וכן צרכי סעודה מצוה (גמ&#x27; כתובות ה&#x27; ע&quot;א, מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ו)]&lt;br&gt;2) פסיקת צדקה [לעניים או לביהכ&quot;נ או לחזן כדי שיתפלל דהוי צורך מצוה (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז וס&quot;ק ל&quot;ג)]&lt;br&gt;3) לפקח על עסקי רבים [ואפי&#x27; על עסקי פרנסות או השגות גבולים וכדומה (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&quot;ד), ומותר אפי&#x27; לילך לבתי טרטיאות לפקח על עסקי רבים (גמ&#x27; כתובות ה&#x27; ע&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח), אבל שאר שבותים אינם מותרים בשביל עסקי רבים (מגיד משנה, מ&quot;ב שם)]&lt;br&gt;4) לעשות שידוכין [הטוש&quot;ע כתבו תינוק, ובגמ&#x27; איתא תינוקת (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט) {וצ&quot;ב מאי נפק&quot;מ}]&lt;br&gt;5) ללמד בנו ספר או אומנות [דבלא אומנות עוסק בגזל (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;) {וצ&quot;ב, דמבואר בקידושין (ל&#x27; ע&quot;ב) דהרבנן ס&quot;ל דצריך ללמד בנו אומנות כדי שיהיה לו חיות, ולפי&quot;ז מותר ללמדו אפי&#x27; סחורה (וכ&quot;כ הביה&quot;ל ד&quot;ה וללמדו בשם השלטי גיבורים), ולפי ר&#x27; יהודה צריך ללמדו אומנות כדי שלא יבא לידי גזילה, ולפי&quot;ז לא סגי ללמדו סחורה דשמא לא ימצא כמה שצריך [דאין חשש שמא לא ימצא כדי מחיותו אלא יש לחוש שמא לא ימצא כמו שרגיל לו ויבא לידי גניבה], וא&quot;כ צ&quot;ע למה נקט המג&quot;א ומ&quot;ב טעמא דר&#x27; יהודה (ר&quot;י באק)}], ופשוט דעם האומנות צריך ללמדו תורה הנוגע לחו&quot;מ (ביה&quot;ל ד&quot;ה וללמדו)"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשכירו בסכום מעות?	"הטור הביא ממהר&quot;ם דאינו מותר אלא לדבר עמו לברר אם הוא רוצה להשתכר אבל אינו יכול לשכרו ולהזכיר לו סכום מעות [והב&quot;י הביא מגהות מרדכי דהיכא דלא אפשר מותר אפי&#x27; לקצוץ דמים אבל לא קיי&quot;ל כוותיה], והקשה הביה&quot;ל (ד&quot;ה ודוקא) סתירה בדיוקים אם מותר לשכרו בלא סכום מעות, ומהגר&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) משמע דאינו אסור אלא בסכום מעות {ולולי דברי הגר&quot;א ומ&quot;ב היה נראה לר&quot;י באק לפרש כוונת המהר&quot;ם דהעיקר הוא שלא לשכרו אלא שא&quot;א לשכרו בלי פסיקת דמים ובע&quot;כ צריך להזכיר סכום מעות, ואין זה דומה לסכום מעות שבסעי&#x27; ג&#x27;} "	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור בשבת 1) להקדיש 2) להעריך?	"1) תי&#x27; הר&quot;ן בשם הר&quot;ח משום דמיחזי כמקח וממכר כשמקדיש דבר ידוע 2) כן הקשה הר&quot;ן, ותי&#x27; הב&quot;י דג&quot;כ דמי למקח וממכר דהוי כקונה איש זה מאחר שנודר ליתן ערכו להקדש"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להקדיש דבר לביהכ&quot;נ?	"הכל בו כתב דאינו אסור אלא להקדש למזבח או לבדק הבית דנכנס לרשות גבוה והוי דומה למקח וממכר אבל מותר להקדיש לביהכ&quot;נ מפני שאינו מייחד שום דבר שיוצא מרשותו ואינו דומה למקח וממכר, והב&quot;י ביאר כוונתו ע&quot;פ הר&quot;ח דהעיקר הוא שאינו מייחד דבר ידוע, אבל המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;א) ביאר דאפי&#x27; אם מייחד דבר ידוע אפ&quot;ה אינו דומה למקח וממכר מפני שיש חלק לכל ישראל בביהכ&quot;נ א&quot;כ לא יצא מרשותו דיש להמקדיש חלק בו [והשיג עליו הבית מאיר דלפי&quot;ז יהא מותר למכור חפץ וחציו ישאר שותף גביה, ופשוט דזה אסור], וכעין זה כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ג) דאפי&#x27; בדבר ידוע לית ביה משום מקח וממכר דדוקא בהקדש ממש אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משא&quot;כ בביהכ&quot;נ הוי כמו הדיוט (וכמ&quot;ש בחו&quot;מ סי&#x27; צ&quot;ה), ונפק&quot;מ יהיה אם יכול להקדיש דבר ידוע לביהכ&quot;נ, וכתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ה) דלכתחילה נכון להחמיר כהב&quot;י (וכ&quot;כ הט&quot;ז ס&quot;ק ב&#x27;) שלא להקדיש דבר ידוע לביהכ&quot;נ אלא יקדשנו בפיו מערב שבת אפי&#x27; בינו לבין עצמו [דזה מהני ממ&quot;נ, דאם סגי באמירה לחוד יש בו אמירה מאתמול, ואם לא סגי באמירה לחוד א&quot;כ בשבת נמי הוי רק אמירה לחוד ולאו כלום הוא], אבל בדיעבד לכו&quot;ע בכל גווני מה שעשה עשוי."	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לפסוק ליתן מעות לצדקה?	הוי כדבר שאינו ידוע ומותר לכו&quot;ע לפסוק מעות לצדקה, וה&quot;ה שמותר לפסוק ליתן ס&quot;ת ואע&quot;פ שיש לו ס&quot;ת בביתו מ&quot;מ לא ייחד דוקא זו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז)	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין לגבי מי שברך?	"האור זרוע מחמיר שלא לפסוק צדקה משום אין מקדישין, אבל השיג עליו הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק ג&#x27;) כיון שאינו מזכיר דבר ידוע ומותר כמו שמותר לפסוק צדקה, וכתב הרמ&quot;א דנוהגין להקל כי היכי דמותר לפסוק צדקה"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקנות 1) עליות 2) מקומות בביהכ&quot;נ 3) האתרוג, בשבת ויו&quot;ט?	"1) המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) הביא מיש&quot;ש (ביצה פ&quot;ה סי&#x27; ח&#x27;) דמפלפל בזה, שמצד אחד הוא דומה למקח וממכר, ומצד שני אין כאן חפץ הנקנה, ומסיים דכשנהגו כחסידי אוסטרייך דכל מה שמוציא מפיו ליתן נותנים לצדקה בודאי לית ביה משום מקח וממכר דהקציצת המעות אינו מקושר לקנין החפץ [אבל פשוט דאין בו חיוב מדינא דהרי על תנאי נדר (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ט&quot;ז)], ואח&quot;כ המג&quot;א הביא משלטי הגיבורים דאפי&#x27; בעליות יכול הלוקח למכור זכותו לאחר וא&quot;כ הוי דומה למקח וממכר ויהא אסור, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ג) הכריע דבמקום שנהגו היתר אין למחות בידן, וכן כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ט&quot;ז) דאין לפקפק על זה כלל דאין זה כמקח וממכר אלא הוי כאילו הוא אומר אם אזכה בעלייה זו אני נותן כך וכך לצדקה 2) כתב היש&quot;ש דזה חמור טפי דיש כאן קנין גמור, ורק אם נוהג כחסידי אוסרטייך יש היתר (מג&quot;א שם, מ&quot;ב שם) {וזהו דוקא בזמנם שהיה קנין גמור אבל בזמן הזה הוי כמו עלייה לתורה} 3) בזמן המצוה אין בו חפץ הנקנה רק קונה הזכות לצאת בה והוי כמו עלייה, אבל אחר סוכות שקונין אותו לאכילה או להריח הוי קנין גמור ודמי לקנין מקומות (מג&quot;א שם, מ&quot;ב שם)"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	באיזה מיני מקח וממכר אסורים בשבת?	בין בפה {דהיינו גמירת דעת ע&quot;י דיבור} בין במסירה אסור (רמב&quot;ם, מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג)	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן מתנה בשבת?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) הביא מב&quot;י לקמן (סי&#x27; תקכ&quot;ז) בשם המרדכי דאסור ליתן מתנה בשבת ויו&quot;ט אלא אם הוא לצורך מצוה, וה&quot;ה שמותר לצורך שבת, והמג&quot;א הביא ראיה מאיסור להקדש דבר לבית המקדש דזה דמי למתנה (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג), וביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ז) דבמתנה לא שייך כ&quot;כ ממצוא חפצך שאין זה להשתכר אלא מפני אהבה [ואע&quot;פ שמצינו במגילה (כ&quot;ו ע&quot;ב) מתנה כמכר, מ&quot;מ אין זה כדי להרויח ומש&quot;ה לצורך שבת מותר], וגם לא שייך שמא יכתוב במתנה {וכן מצינו לקמן (סי&#x27; שכ&quot;ג) דמותר ליתן מתנה לצורך שבת, ורק אם נראה כמקח אסור}"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בנתינת משכון?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) הביא ראיה מריטב&quot;א בכתובות (ז&#x27; ע&quot;א) דדינו כמתנה שאסור אם לא לצורך מצוה או שבת (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג) [ונוגע באשה שאבדה כתובתה שבעלה מתפיס לה משכון לכתובתה (פסק&quot;ת אות כ&quot;ג)]"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר 1) ליתן מתנה 2) להתחייב עצמו, לחתן הדורש?	"1) כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) שאסור דהוי מתנה שלא לצורך שבת, אבל השיג עליו רע&quot;א ע&quot;פ תוס&#x27; שבת (ס&#x27; ע&quot;א) דמותר לשלוח לחבירו כלי שמלאכתו לאיסור שהשמחת יו&quot;ט מקרי צורך גופו [וא&quot;כ אין בו איסור נתינת מתנה בשבת ג&quot;כ מפני שנחשב כמצוה], והגהות ברוך טעם כתב דדוקא ביו&quot;ט מתירין דיש בו מצות שמחת יו&quot;ט ולא בשבת, והחת&quot;ס מקיל ליתן מתנה לרב הדורש מפני שהוא כבוד התורה ותפארת וחיבוב מצוה, ובפרט אם יחדו הכלים מערב שבת בודאי מותר דכבר יצא מרשותו דכתיב בפיך זו צדקה וכמו שכתב הט&quot;ז (ס&quot;ק ב&#x27;) לגבי מי שמקדיש ס&quot;ת לביהכ&quot;נ, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ג) סותם להחמיר, אבל הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ז) כתב דנוהגין להקל שהרי הוא לשמח החתן וכלה ומקרי דבר מצוה 2) המג&quot;א מקיל דאינו מתחייב כלום ע&quot;י אמירתו ואפשר לחזור, ועל כן מותר אפי&#x27; לחתן דהוא דבר רשות אבל פשוט דלביהכ&quot;נ מותר דאפי&#x27; אי אמרינן דמתחייב באמירתו לחוד מ&quot;מ הוא לצורך מצוה וחפצי שמים"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם סגי באמירה לחוד מערב שבת כדי להתיר ליתן מתנה בשבת?	"הט&quot;ז (ס&quot;ק ב&#x27;) כתב דסגי באמירה בינו לבין עצמו להתיר נתינת ס&quot;ת לביהכ&quot;נ (ומובא במ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז), וש&quot;מ דאמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אפי&#x27; בבהכ&quot;נ, והחת&quot;ס מקיל נמי באמירה לחוד כשנותן מתנה לרב בדורש, אבל במתנה לסתם אדם צריך לזכותו לו מבעוד יום ולא סגי באמירה לחוד"	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להפקיר דבר בשבת?	"רע&quot;א כאן מציין לשער המלך דמצדד להחמיר, וכן החמיר רע&quot;א לעיל (ס&quot;ס י&quot;ג), אבל המאירי (שבת קכ&quot;ז ע&quot;ב) מתיר, וכן מקיל הברכ&quot;י (סי&#x27; של&quot;ט ס&quot;ק ח&#x27;), ועי&#x27; בשדי חמד (אס&quot;ד כללים מערכה ה&#x27; סי&#x27; ק&#x27;) דהביא כמה שיטות לכאן ולכאן, ולמעשה הכריע רשז&quot;א (מנח&quot;ש ח&quot;ב סי&#x27; פ&quot;א) להחמיר אלא אם הוא במקום מצוה כגון ביטול חמץ או לבטל רשותו במבוי, ופשוט דמותר לזרוק מביתו חפץ שאין לו ערך אצלו (שש&quot;כ פכ&quot;ט סעי&#x27; ל&quot;ב) (פסק&quot;ת אות כ&quot;ג) "	סימן שו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור למדוד בשבת?	משום דמיחזי כעובדין דחול (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ד)	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במדידה של מצוה?	"כיון שאינו איסור כ&quot;כ התירו למדידה של מצוה (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ז), ולפיכך מותר למדוד כל שיעורי תורה דאינו מיחזי כעובדין דחול [כגון מ&#x27; סאה למקוה, פותח טפח לטומאה [ואע&quot;פ שהכהנים יכולים לצאת ממנו], ביטול בששים (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ה)] {וצ&quot;ע ממ&quot;ב לקמן (סי&#x27; שצ&quot;ז ס&quot;ק ה&#x27;) דהביא מריטב&quot;א דמותר למדוד אלפים אמה רק כשהוא הולך לאיזה צורך שבת, וצ&quot;ע למה אינו מותר בלא&quot;ה משום כל שיעורי תורה, ואפשר יש לחלק בין שיעורי דאורייתא לשיעורי דרבנן, ועי&#x27; מש&quot;כ בסי&#x27; שצ&quot;ז וסי&#x27; תנ&quot;ו סעי&#x27; ג&#x27; וסי&#x27; תע&quot;ה סעי&#x27; א&#x27;}, ומ&quot;מ כתב המ&quot;ב לקמן (סי&#x27; תרי&quot;ח ס&quot;ק כ&quot;א) דלכתחילה טוב לעשות המדידה מבעוד יום (פסק&quot;ת אות כ&quot;ה) {ואינו ברור אם הטעם משום איסור מדידה}"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם מותר למדוד הג&#x27; אמות של אזורו בלחש על כאב הראש?"	"הראבי&quot;ה כתב דמותר מפני דהוי כמתעסק על המדידה, וה&quot;ר משה כהן אוסר, ומהר&quot;ם מרוטנבארק התיר מפני מדידה של מצוה, ופסק השו&quot;ע כהמהר&quot;ם [דכל רפואה מקרי צורך לגבי איסור מדידה (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ו)], ולית ביה משום שחיקת סממנים דאין בו ממשות כגון אוכל ומשקה (מ&quot;ב שם) [ור&quot;ל לית ביה משום שחיקת סממנים דהוי רפואה סגולי (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; קנ&quot;ח)]"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למדוד שלא לצורך כלל?	"מבואר בגמ&#x27; (שבת קנ&quot;ז ע&quot;ב) דמותר למדוד כמתעסק בעלמא, וכ&quot;כ הגר&quot;ז (סעי&#x27; י&quot;ט)"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשהוא אינו מדקדק 1) במדידה 2) במשקל?	"1) מותר (רמ&quot;א סי&#x27; שכ&quot;ג סעי&#x27; א&#x27;) 2) אסור [דדוקא במדידה כשאינו מדקדק נראה כאילו הוא סתם שופך לתוך הכלי משא&quot;כ במשקל אפי&#x27; כשאינו מדקדק נראה כשוקל] (מ&quot;ב סי&#x27; ת&quot;ק ס&quot;ק ח&#x27;)"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למלאות כלי המיוחד למדידה?	"כן, שאין זה נראין כעובדין דחול (מ&quot;ב לקמן סי&#x27; שכ&quot;ג ס&quot;ק ג&#x27;) "	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למדוד חום הגוף 1) בחולה 2) בבריא?	"1) בודאי מותר דהוי לרפואה 2) האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;א סי&#x27; קכ&quot;ח) מצדד דמותר מדינא דאינו עובדין דחול אבל מסיק דיש מעלה להחמיר, והשש&quot;כ (פ&quot;מ הע&#x27; ג&#x27;) נמי מצדד להקל"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למדוד בקבוק של תינוק?	"מותר אם הוא לצורך בריאות התינוק (אור לציון ח&quot;ב פכ&quot;ה אות ב&#x27;)"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לשקול לצורך מצוה?	"הכה&quot;ח (ס&quot;ק ס&quot;ג) הביא מפתח הדביר דמקיל אבל השיג עליו, למעשה רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ט הע&#x27; צ&quot;ט והע&#x27; ק&quot;ג, שלחן שלמה יו&quot;ט סי&#x27; ת&quot;ק ס&quot;ק ב&#x27;) ואור לציון (ח&quot;ב פכ&quot;ה אות ב&#x27;) מקילין כפתח הדביר"	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם ראובן נשבע ליפרע בז&#x27; ניסן, ואירע אותו יום בשבת?"	"כתב הטור (חו&quot;מ סי&#x27; ע&quot;ג) בשם הרא&quot;ש דצריך ליתן משכון בדמי החוב בשבת כדי לקיים שבועתו [ודוקא כשתבעו ליפרע בשבת (ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&quot;ט)], וביאר הב&quot;י (שם) דצריך לעשות שומא על המשכון כדי שיהיה פרעון ולא סגי להניח פקדון אצל הגוי, אבל הב&quot;י הביא מרבינו ירוחם דמשמע דאפי&#x27; אם נותנה בתורת משכון ופקדון יוצא בזה שבועתו וא&quot;צ שומא עליו, והשו&quot;ע (שם) פסק דמותר לעשות שומא בזה, וכעין זה כתב הסמ&quot;ע שם דמותר לעשות מדידה בשבת דהוי בכלל חפצי שמים, והשיג עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ז) דהשומא הוא רק להצלת ממון והרי אמרינן דאסור להזכיר סכום מקח להצלת ממון, ולפיכך המג&quot;א חולק על השו&quot;ע שם וס&quot;ל דאסור לעשות שומא ומדידה [אבל הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ט) ס&quot;ל דיכול לעשות שומא ומדידה, וביאר טעמו דהוא מצוה רבה לקיים שבועתו {ונראה לפרש דהערוה&quot;ש הביא לפני זה בשם הסמ&quot;ע דבלא שומא אינו פרעון, ולפיכך ס&quot;ל דצריך שומא, אבל המג&quot;א ס&quot;ל דהוי פרעון ואינו אלא הצלת ממון}], ובסוף כתב דאם יש לו מעות יכול ליפרע לו ע&quot;י עכו&quot;ם א&quot;נ יכול לעשות שומא ע&quot;י עכו&quot;ם או יכול לעשות השומא אחר שבת."	סימן שו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להרהר בעסקיו בשבת?	"איתא בגמ&#x27; (שבת ק&quot;נ ע&quot;א) דדיבור אסור והרהור מותר, אבל כתב הטור דיש מצוה של עונג שבת שלא יחשב כלל וכדאיתא במכילתא דיראה כל אדם כאילו מלאכתו עשויה, והב&quot;י הביא מרבינו יונה דיש איסור להיות טרוד בלבו בשבת, וכן מתפללין מנוחה שלימה שאתה רוצה בה, וכן מברכין בבהמ&quot;ז שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; א&#x27;) מסיים שהשכר בזה גדול מאד, ואפי&#x27; בעוה&quot;ז משתלם לו פרנסתו וכמ&quot;ש במעשה דההוא חסיד ואילן צלף (שבת ק&quot;נ ע&quot;ב)"	סימן שו סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לראות ניתוח בשבת למלאות ידו בחכמת הרפואה?	השע&quot;ת (ס&quot;ק ט.) הביא מיעב&quot;ץ שאסור, ובמ&quot;ב דרשו הביאו בשם הרשז&quot;א דאסור לתלמיד להסתכל אבל מותר לרופא להסתכל שהוא צריך לדעת כיצד לרפאות	סימן שו סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נכנס הרהור עסקיו בדעתו?	כתב האשל אברהם מבוטשאטש דכמו דכתב לגבי הרהור בנשים (בעזר מקודש) דאם תיכף דוחה המחשבה מדעתו אינו עובר ה&quot;ה לגבי שבת דאינו עובר דאין זה בידו למנוע	סימן שו סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לומר לגוי לילך חוץ לתחום להביא אדם להספיד קרובו?	"כתב המרדכי דאסור [ואפי&#x27; אם צוה לו מערב שבת לילך בשבת אסור, דדוקא אם אמר לו בשבת לילך במוצאי שבת מותר דאז האיסור הוא רק ודבר דבר שמותר בחפצי שמים (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ז, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&#x27;)]"	סימן שו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינו מותר משום שבות דשבות במקום מצוה?	"כן הקשו הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ז) ורע&quot;א, ויש בזה כמה תירוצים:&lt;br&gt;1) תי&#x27; רע&quot;א דמיירי בי&quot;ב מיל דאורייתא {ואע&quot;פ דגוי אינו קונה שביתה מ&quot;מ רואין כאילו הוא ישראל ואז יהיה איסור דאורייתא ולפיכך אינו נחשב כשבות דשבות}&lt;br&gt;2) ועוד תי&#x27; רע&quot;א דלא הוי מצוה כ&quot;כ {ואפ&quot;ה הוי חפצי שמים לגבי דבר דבר}&lt;br&gt;3) חידש הפמ&quot;ג (סי&#x27; ש&quot;ז מש&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;) דהשבות דחוץ לתחום חמיר טפי דאסמכוה אקרא [אבל השיג עליו התהל&quot;ד ממג&quot;א לקמן (סי&#x27; תקפ&quot;ו ס&quot;ק כ&quot;ד) דמתיר לגוי להביא שופר מחוץ לתחום (וכן הקשה רע&quot;א)]&lt;br&gt;4) ר&quot;י באק מציע דאפשר דאין מתירין בעבור מצוה שלאחר שבת"	סימן שו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחולה שתקיף עליו עלמא שרוצה שיבא קרוביו?	"הוי פיקוח נפש ומותר לשכור רץ כדי שלא תטרף דעתו (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ח, לבושי שרד, פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ח), ופשוט דמותר לשכור אפי&#x27; ישראל {וצ&quot;ע למה כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק מ&quot;א) אינו יהודי, אמנם כתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&#x27;) דאין זה רפואה אלא חששא בעלמא ולכן אינו מותר אלא ע&quot;י אינו יהודי}"	סימן שו סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שיש לו משכון של גוי אצלו, האם מותר לו לבא בשבת להחליפו?	"מותר דוקא אם מוציאו דרך מלבוש דבלאו הכי יש בו משום מראית העין דהישראל צוהו להוציאו, ועוד יש ליזהר שהישראל לא יגע בהמשכון (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ג - מ&quot;ד) {וצ&quot;ב למה כתב המחבר דוקא אינו יהודי דהב&quot;י הביא מרבינו ירוחם דמותר אפי&#x27; ליהודי, וכ&quot;ת שהדרכ&quot;מ (ס&quot;ק ד&#x27;) כתב דאינו מותר אלא בשעת הדחק, הרי כתב הכי אפי&#x27; בגוי [ובאמת יש בזה שתי גירסאות] וזה אינו מובא בשו&quot;ע כלל, וצ&quot;ע}"	סימן שו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקנות מעכו&quot;ם בית בשבת?	"כתב הגהות אשר&quot;י בשם האו&quot;ז שמותר, וביאר הב&quot;י דהיינו דוקא בית בא&quot;י משום מצות ישוב א&quot;י, וכל זה דוקא כשיש חשש שמא לא יהיה לו האפשרות לקנות ממנו אחר שבת (גר&quot;ז סעי&#x27; כ&quot;ד, כה&quot;ח ס&quot;ק פ&quot;ג) [וכתב הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;א) דאולי הטור ס&quot;ל דמצוה זו אינו נוהג אלא בזמן שארץ ישראל בישובו ולהכי השמיט דין זה] [ולגבי קנין מישמעאלים שאינם עובדי ע&quot;ז, המנח&quot;י (ח&quot;ו סי&#x27; כ&quot;ד) הביא דלפי ספר מזבח אדמה ליכא מצוה, אבל הכה&quot;ח (סי&#x27; רמ&quot;ד ס&quot;ק י&#x27;) הביא שיש מצוה, וכן פסק רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ט הע&#x27; י&quot;ח*)]"	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לעשות המעשה קנין מערב שבת?	"המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ט) הביא דין זה מספר משפט צדק דאינו מותר אלא לכתוב בשבת ולא לעשות הקנין בשבת, אבל הא&quot;ר הביא ראיה מירושלמי מו&quot;ק (פ&quot;ב) דמותר לעשות הקנין בשבת (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ה), אכן הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;א) ס&quot;ל כהמג&quot;א "	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן לו המעות בשבת?	"לא, אלא צריך להראותו הכיסים של דינרים והגוי יטלם ויחתום ומעלה בערכאות (הגהות אשר&quot;י בשם או&quot;ז, מג&quot;א סס&quot;ק כ&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ה)"	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בסוריא?	"כתב הרמב&quot;ם דלגבי קנין בשבת סוריא כא&quot;י ומותר לקנות מהם בשבת, ותמה עליו המג&quot;א (ס&quot;ק כ&#x27;) הרי קיי&quot;ל כמ&quot;ד כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, ועוד קיי&quot;ל (יו&quot;ד סי&#x27; קנ&quot;א סעי&#x27; ח&#x27;) דמותר למכור בית לעכו&quot;ם בסוריא, וכ&quot;ש שלא נתיר ליקח ממנו בשבת, והמג&quot;א מדחיק דאפשר דיש קצת מצוה לקנות מהם בתים"	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשכותב השטר קנין בשבת, באיזה כתב כותבין בו?	"האו&quot;ז מחדש דצריך לכתוב בכל לשון חוץ מאשורית ויונית דס&quot;ל דב&#x27; כתבים אלו דאורייתא והשאר דרבנן ומקילין לעבור על שבות דשבות במקום מצוה, אכן כל הפוסקים חולקים עליו וס&quot;ל דאין נפק&quot;מ בין הכתב דהרי כולם אסורים מדאורייתא ואפ&quot;ה התירו לעבור על שבות אחד משום מצות ישוב ארץ ישראל, ואע&quot;פ שהרמ&quot;א הביא האו&quot;ז לחוש לדבריו לחומרא למעשה כל הפוסקים מקילין לכתוב אפי&#x27; אשורית ויונית ע&quot;י עכו&quot;ם (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ז, ביה&quot;ל ד&quot;ה בכתב) [ולשון הערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ב) מצוה רבה למוחקו מן הספרים], אמנם רשז&quot;א (מנח&quot;ש ח&quot;א עמ&#x27; מ&quot;ד בהערה) ס&quot;ל דבמקום פיקוח נפש עדיף לחתום בשאר לשונות לצאת דעת האו&quot;ז ורמ&quot;א דאינו אלא איסור דרבנן."	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהו פשט בירושלמי &quot;מהו בכל לשון אפי&#x27; אלף אלפא&quot;?"	"1) האור זרוע הוכיח מכאן דכל לשון לאו דוקא כל לשון אלא דוקא לשון אשורית ויונית [ותמה עליו הביה&quot;ל (ד&quot;ה בכתב) הרי תנן במשנה חייב בכל לשון משמע בכל לשון ממש [והביה&quot;ל בסוף הדיבור הביא תירוץ מפמ&quot;ג דר&quot;ל חייב בכל לשון אבל גוף האותיות דוקא באשורית ויונית, ודחה זה דהאו&quot;ז כתב בפירוש דכל הלשון קאי על גוף האותיות], ועוד לפי האו&quot;ז הול&quot;ל אלפא ביתא ולא אלף אלפא, ועוד תנן לפני זה דחייב בשתי סימניות וביאר הירושלמי דהיינו כשיטת ר&#x27; יוסי דס&quot;ל דחייב משום רושם, וא&quot;כ הא דתנן אח&quot;כ בכל לשון דהיינו אשורית ויונית אינו כר&#x27; יוסי דפשוט דלפי ר&#x27; יוסי דס&quot;ל דחייב אפי&#x27; ארושם ה&quot;ה בכל לשון ואח&quot;כ תנן במשנה שיטת ר&#x27; יוסי ונמצא דרישא וסיפא ר&#x27; יוסי ואמצעי החכמים, ועוד מאי שנא מגיטין דאמרינן בפירוש דכשר בכל לשון ממש]&lt;br&gt;2) היה כתוב אל&quot;ף והוסיף אות א&#x27; ונעשית אלפ&quot;א, וגם הוסיף א&#x27; לתיבת בי&quot;ת ונעשית בית&quot;א, וס&quot;ד דמיגרע גרע מרושם דלא אהני כלום בהוספת אות קמ&quot;ל דאהני מעשיו שביונית לא היה שום תיבה עד שהוסיף האות א&#x27; באחרונה, וחייב על הוספת ב&#x27; אותיות אלו כיון שהשתי תיבות סמוכות זה לזה נחשב כנקרין זה עם זה, ולעולם חייב בכל לשון שכותב את גוף האותיות&lt;br&gt;3) עוד י&quot;ל ע&quot;פ הרבינו ירוחם דחייב כשכותב אות אחת אשורית ואות שני בכתב יונית, וה&quot;ה בלשון אחר {ונראה דאין כוונתו שכותב ממש אות אל&quot;ף ואות אלפ&quot;א דא&quot;כ היינו לשון גלטורי דאמרינן בסמוך דקיי&quot;ל דזה אינו לשון, אלא הוא משל ולעולם כותב אות אחר (עם ר&quot;י באק)}&lt;br&gt;4) עוד י&quot;ל ע&quot;פ הגליון הש&quot;ס דכתב שני אלפין סמוכין זה לזה וכיון שיש בו משמעות בלשון אחר חייב [והשיג עליו הביה&quot;ל א&quot;כ הול&quot;ל אל&quot;ף אל&quot;ף, ועוד הא אמרינן בגמ&#x27; דלשון גלטורי אינו לשון וא&quot;כ אין בו שום משמעות באות אל&quot;ף זה סמוך לזה]"	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם כותב באשורית בלא זיונין?	"קיי&quot;ל כהפוסקים דאפי&#x27; בסת&quot;ם אינו מעכב וכ&quot;ש שחייב בשבת, ואפי&#x27; לשיטות דס&quot;ל דמעכב בסת&quot;ם (ב&quot;ח) מודה בגיטין דהוי כתב דסת&quot;ם שאני [וממילא חייב בשבת], ואפי&#x27; לדעת הריב&quot;א דס&quot;ל דפטור אפי&#x27; בגיטין היינו דוקא בכתב אשורית דהוא כתב חסר אבל בשאר לשון מודה דכשר בגיטין דהוי כתב שלם {ויתכן דאפי&#x27; לשיטה זו חייב בשבת בלא זיונין דלגבי דברי חולין אינו חסר כלום}"	סימן שו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז בשבת שנאבדה בו אבידה?	"כן [וה&quot;ה מי שמצא אבידה (מקור חיים לחוו&quot;י)], ואפי&#x27; בשביל דבר מוקצה כיון שהוא חפצי שמים כלפי אחרים שיוכלים לקיים מצות השבת אבידה {ולכאורה לפי&quot;ז מותר לבקש מחבירו לעוזרו לאחר שבת [כגון לתקן מכונית שלו וכדומה], ויש לדחות דאם אפשר לצלצל אצלו אחר שבת אינו מותר לדבר אליו בשבת, ודוקא בהכרזה וכדומה דא&quot;א לאחר שבת התירו בשבת}"	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין באבידת עכו&quot;ם [במקום קידוש ה&#x27;]?"	נהגו להכריז גם אבידת עכו&quot;ם בשביל דרכי שלום, והמג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;א) מפקפק קצת בזה, ומ&quot;מ במקום שיש חשש סכנה בדבר פשוט דמותר (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ח)	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז גניבה?	כתב המחה&quot;ש דדינו כאבידה ומותר (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ח)	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לגבי חרמים בשבת, האם 1) מתירין חרמים 2) מחרימין?	"1) כל שהוא לצורך שבת בודאי מתירין כמו שאר נדרים, ולגבי החרמים שאינם לצורך שבת, כתב האגור בשם הרשב&quot;א דמתירין חרמי ציבור מפני שהוא זמן כנופיא וביאר הרמ&quot;א דהוי כמו עסקי רבים, אבל המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ג) והגר&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ג) הביאו את הבדק הבית (לעיל ס&quot;ס קנ&quot;ג) בשם רבינו ירוחם דמתירין אפי&#x27; לצרכי יחיד מפני שבחול לא יוכל לקבץ כל הקהל בקל והוי כמו הפרה דמפירין אפי&#x27; שלא לצורך שבת מפני ששוב לא מצי להפר אחר שבת, והמ&quot;ב (ס&quot;ק נ&#x27;) מסיים דכן מצדדין האחרונים להלכה 2) כתב המגיד משנה דאין מחרימים אלא לצורך שבת (רמ&quot;א) [כגון להחרים המחלל שבת או לכבוד ת&quot;ח (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ד, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב)], וכתב המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ד) דה&quot;נ לצרכי ציבור מותר אפי&#x27; כשאינו לצורך שבת [ומתמיה על לשון הרמ&quot;א &quot;אבל&quot;] דלאחר שבת לא יוכל לקבץ כל הציבור בקל, אכן הא&quot;ר מצדד דאפי&#x27; לצורך רבים אין כדאי להחרים בשבת דכתיב בו ברכה [ומש&quot;ה כתב הבן איש חי (ויקרא אות כ&quot;ו) דאין מקדשין הלבנה בשבת משום דכתיב ביה קללת האויבים בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד (מ&quot;ב דרשו)], ולמעשה נוהגין להקל כהמג&quot;א (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב)"	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נדוהו בחלום?	"מתירין לו בשבת דהוי לצורך שבת שלא לשהות בנידויו (רדב&quot;ז, מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&#x27;)"	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז רשימה מי שמוחרם מחמת חובותיו?	"כתב הב&quot;ח דכך נהגו להכריז בירידים כדי שלא יפסדו הרבים והוי כמו צרכי רבים [דנוגע להילוך המסחר לרבים (ערוה&quot;ש סעי&#x27; כ&quot;ג)], ואין כח לשום מורה לבטל מנהג זה (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;א)"	סימן שו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז על קרקע הנמכר שכל מי שיש לו זכות יבא ויגיד ואם לאו יאבד זכותו?	כתב הריב&quot;ש דאסור להכריז זה, והמג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ו) הביא מריב&quot;ש דהיינו מפני שהוא מסיים ואם לאו יאבד זכותו הוי כמו דן את הדין אבל אם לא היו מסיימים כך אינו כדן את הדין [אע&quot;פ שהוא אמת שאם לא יבא יאבד את זכותו] ואין למחות ביד המקילין כשאין מסיימים [דהוי כצרכי רבים (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ד)] אבל מ&quot;מ לכתחילה אין לנהוג כן משום דבורא דחול (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ד) {וצ&quot;ב למה אינו מותר באמת מפני שהוא צרכי ציבור, וצ&quot;ל דהוא דומה טפי למשא ומתן}	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז הבתים שאדם יכול לשכור או לקנות?	"כך נהגו להכריז בקושטנטינא [מפני שהוא צרכי רבים (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;א)], אבל התשובת הגאונים אסרו אפי&#x27; לצורך הקדש ויתומים (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ה, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ג) {וצ&quot;ל דהוא דומה טפי למשא ומתן}"	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להכריז מכירת 1) יין 2) שאר משקים?	"1) הרמ&quot;א הביא ממהרי&quot;ל שאסור, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ז) הביא הלבוש דנוהגין להכריז היין אפי&#x27; הסכום מקח, וביאר המג&quot;א דהמהרי&quot;ל מיירי במקום שהיה שכיח יין ולא היה צורך קידוש משא&quot;כ הלבוש מיירי במקום שהיה לצורך קידוש והוי חפצי שמים, ומ&quot;מ השיג עליו מסעי&#x27; ג&#x27; דאין להזכיר הסכום מקח (וכ&quot;כ הט&quot;ז ס&quot;ק ד&#x27;), וכן מבואר ביש&quot;ש (ביצה פ&quot;ה סי&#x27; ח&#x27;) דקודם ברכו יכול להכריז ולהזכיר הסכום מקח אבל אחר ברכו לא יזכיר הסכום מקח (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ה) {ונראה ליישב הלבוש דלא מצינו איסור להזכיר סכום מקח אלא כשהוא נוגע רק להצלת ממון וכדומה אבל כדי שידע אם הוא רוצה ליקח היין ליכא איסור להזכיר הסכום וכמ&quot;ש למעלה לגבי הזכרת סכום מקח כשרוצה למכור ס&quot;ת וכדומה, וצ&quot;ל דהמג&quot;א ס&quot;ל דהוא יקח היין ממ&quot;נ וא&quot;כ ליכא צורך להזכיר הסכום מקח} 2) במקום שמקדשין עליו הוי כמו יין (מחה&quot;ש), ובמקום שאין מקדשין עליו המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ז) מחמיר, והא&quot;ר מקיל דהוי צורך שבת וצורך רבים, והכריע השעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&quot;ג) כהמג&quot;א דדוקא ביין מינכרא דהוא לצורך מצוה ולא בשאר משקים וההכרזה הוי זילותא דשבת"	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העונש למי שקונה סוס בשבת?	כתב הב&quot;י בשם המרדכי דמכין אותו מכות מרדות, ואם הרויח ע&quot;י מכירת הסוס שקלינן ההרווחה ממנו ויהבינן אותו לעניים כדי שלא יהא חוטא נשכר {ונראה דכאן א&quot;צ לזורקו לים דאינו שכר שבת ממש}, ואם הוא מקום פרוץ לענין שבת מחמירין עליו טפי	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שכר חמר מערב שבת ובא בשבת ליקח הסחורה מבית ישראל?	כתב הב&quot;י בשם רבינו ירוחם דאסור, והעובר על זה ראוי לעונשו בממון לפי עשרו או במלקות אם אין לו ממון	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לרמז לגוי?	"כי היכי דאסור לומר לגוי שיעשה לו מלאכה כך אסור לרמז לו שיעשה לו מלאכה, אבל מותר לרמז לו שיעשה מלאכה אחר שבת (דרכ&quot;מ ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן שו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הכלל מתי אומרים מוטב שיעבור על איסור זוטא להציל את חבירו מאיסור רבא?	"כתבו תוס&#x27; בעירובין (ל&quot;ב ע&quot;ב) דאמרינן הכי בג&#x27; אופנים:&lt;br&gt;1) האיסור רבה בא מחמתו [כגון החבר שלא הפריש תרומות ומעשרות קודם לכן], והרשב&quot;א נקט כתירוץ זו&lt;br&gt;2) כשהוא מצוה רבה מאד כגון מצות פרו ורבו&lt;br&gt;3) כשהוא לא פשע בדבר [והמג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ח) נקט תירוץ זו עיקר]&lt;br&gt;4) יש עוד מהלך מחידושי אנשי שם (מובא במג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ט) דמותר דוקא אם העובר מצוה זוטא יזכה למצוה אחת כגון ר&quot;א ששחרור את עבדו וזכה להתפלל תפילה בציבור (דגול מרבבה) [אבל כל הפוסקים חולקים עליו (מג&quot;א)]"	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגוים רוצים ליקח את בתו להשמידה?	"הרשב&quot;א רוצה להחמיר דס&quot;ל דהעיקר הוא כתירוץ ראשון דאינו מותר אלא כשהוא גרם את חבירו לעבור, אבל השו&quot;ע פסק כתוס&#x27; דמותר לחלל שבת [אפי&#x27; לצאת חוץ מי&quot;ב מיל] להצילה דהוי מצוה רבה מאד וגם היא לא פשעה, ומותר לעבור על איסורי תורה דלהצילה מחילול שבת כל ימיה נחשב כאיסור זוטא (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ט, מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ז)"	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מאי שנא מסי&#x27; שכ&quot;ח סעי&#x27; י&#x27; ברמ&quot;א דאמרינן דאין מחללין עליה שבת להצילה מעבירה?"	"1) תי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ט) דהתם מיירי שרק יעבור עבירה פעם אחת, ולזה אין עוברים על איסור דאורייתא דאין זה איסור זוטא כלפי עבירה דידה [והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ט) מסתפק אם עוברים על איסור תחומין דאינו אלא לאו להצילה מאיסור סקילה (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&#x27;) {ופשוט דעוברין על איסור דרבנן להצילה מאיסור דאורייתא}], אבל אם יש חשש שמא תמסור נפשה למיתה צריך להצילה (מ&quot;ב לקמן סי&#x27; שכ&quot;ח ס&quot;ק ל&quot;א, אג&quot;מ יו&quot;ד ח&quot;ג סי&#x27; צ&#x27;)&lt;br&gt;2) הב&quot;ח תי&#x27; דהתם מיירי כשאונסין אותה ואין זה עבירה כ&quot;כ דאונס רחמנא פטריה דראינו בכתובות (ג&#x27; ע&quot;ב) דאפי&#x27; תקנתא דרבנן לא עקרינן משום אונס [והמג&quot;א דחה תירוץ זה דאדרבה אפי&#x27; באונס אמרינן חטא בשביל שתזכה חבירו, ושאני הגמ&#x27; בכתובות דלא עקרינן תקנתא דרבנן לכל נשים שלא תעבור פעם אחת (מחה&quot;ש)]"	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם היא 1) פשעה 2) קטנה 3) אינה בתה?	"1) אינו יכול לחלל עליה את השבת דנקטינן בעיקר כתירוץ שלישי בתוס&#x27; דדוקא כשלא פשע מותר, ומ&quot;מ המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ו) הביא שהא&quot;ר התיר לעבור על איסור דרבנן, וביאר השעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&quot;ו) דאע&quot;פ שמדינא קיי&quot;ל כהתירוץ דתלוי בפשיעה, מ&quot;מ לגבי איסור דרבנן סמכינן על תירוץ שני שבתוס&#x27; דמצוה רבה מאד יכול לעבור אפי&#x27; כשפשעה [והערוה&quot;ש (סעי&#x27; כ&quot;ה) כתב דיש לעשות בזה לפי הבנת הענין] 2) המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ט) מסתפק אם מחללין בעבורה דהרי קיי&quot;ל אין ב&quot;ד מצווין להפרישה או דלמא הוי כמו פיקוח נפש דמחללין אפי&#x27; על קטנה כדי שישמור שבתות הרבה [ופשוט דספק זה קאי דוקא על אשה אחרת אבל על בתו בודאי הוא מחויב להצילה דהרי הוא מחויב להשיאה ולהיות אשה כשרה (אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ה סי&#x27; י&quot;ח), וצ&quot;ע דמהי&quot;ת דמותר לחלל שבת לזה (ר&quot;י באק)], והא&quot;ר הכריע דמחללין להצילה כדי שלא תשאר כן גם בגדלותה [וחידש השעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&quot;ט) דאפי&#x27; אם היה ברצון פתוי קטנה אונס הוא] 3) כתבו האחרונים דאורחא דמילתא נקט בתו וה&quot;ה שאר נשים, והשעה&quot;צ (ס&quot;ק מ&quot;ד) ביאר החידוש דבתו משום סיפא דאם אינו רוצה להצילה כייפינן ליה להצילה כי הוא גואלה וקרובה"	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לילך חוץ לתחום לנקום נקמת אביו?	"המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ט) הביא מכנסת הגדולה דמותר משום מצוה ביד גואל הדם להרוג הרוצח [ולפי רש&quot;י יש מצוה דוקא אם הרגו בשוגג ולא במזיד, ולפי הרמב&quot;ן מצוה אפי&#x27; אם הרגו במזיד (משנה למלך הל&#x27; רוצח פ&quot;א ה&quot;ב, מ&quot;ב עו&quot;ה)], והשיג עליו המג&quot;א הרי אסור לילך חוץ לתחום אפי&#x27; לצורך מצוה "	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לנסוע למקום שאין בו מנין לצורך קירוב רחוקים?	"כתב השבט הלוי (ח&quot;ו סי&#x27; ל&quot;ו) שמותר לנסוע, דאפי&#x27; אם הם פושעים מ&quot;מ מוטב שיעבור על איסור דרבנן כדי להצילם מאיסורי דאורייתא, וכ&quot;ש הכא דרק מבטל מצות עשה וכתב השדי חמד (כלל מערכת אל&quot;ף כלל רפ&quot;ז) דבביטול עשה אמרינן חטא כדי שיזכה חברך (מ&quot;ב דרשו)"	סימן שו סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם קרא לחברי ההצלה בטעות, האם הוא מחויב לעבור על איסור דרבנן להצילם מלעבור על איסור דאורייתא?	"הפסק&quot;ת (הע&#x27; 238) הביא מספר קנין תורה דס&quot;ל דהוא עצמו מחויב לעבור על איסור דרבנן למנוע אותם אבל איש אחר אינו מחויב, ורשז&quot;א ס&quot;ל דאפי&#x27; הוא עצמו אינו מחויב לעבור על שום איסור אבל מותר למנוע אותו ע&quot;י אמירה לעכו&quot;ם"	סימן שו סעיף יד		
